הבעייה המרכזית של הצ'רקסים היא העובדה שהם אינם חיים ביחד במולדת ההיסטורית שלהם אלא מפוזרים בכל העולם. הסיבה לפיזור הזה ידועה והיא כיבושה של המולדת הצ'רקסית על ידי הצאר הרוסי וגירושם של הצ'רקסים ממולדתם.
מאה חמישים ושבע שנים של חיים בפזורה, הצ'רקסים איבדו הרבה דברים ולא רק זה אלא התרגלו לחיים האלה ואף השתכנעו שהם חיים באופן טבעי ואין צורך ליזום או לשנות משהו.
מי שחי בתפוצות אינו מוכן להכיר בעובדה שמצבו אין טבעי והמדינה שבה הוא חי לא יכולה להיות בשבילו מולדת. ומי שחי במולדת גם כן התרגל לחיים של מיעוט ואינו מוכן גם להכיר בעובדה שמצבו אינו טבעי.
לפני 20 שנה כשהאינטרנט התחיל לפעול בעולם, יש שאמרו כי האינטרנט יעזור מאוד לצ'רקסים וייצור ביניהם קשרים חזקים. עברו 20 שנה ואין שום התקדמות של הצ'רקסים לא מבחינה מקומית ולא מבחינה לאומית. לא, חכה, הקשר יתחזק עכשו, כי היום יש את הואצאפ, זום ואחרים. רוצה להבטיח לכם לא יהיה שום התקדמות מכיוון והצ'רקסים של היום אינם חושבים במונחים של לאום או מולדת או זכויות, אלא במונחים אישיים ומקומיים בלבד, כמו, לשפר את החיים הכלכליים קצת, ואת החיים החברתיים קצת, ועל מנת לצאת מידי חובה וכאילו לעשות משהו בנושא הצ'רקסי אז משתמשים באמירות כמו "צריך וצריך לשמור על השפה", "צריך וצריך לשמור על החאבזה"(הצחקתם אותו), ובקלישאות האלה מעניין מאוד למה לא מכניסים את המילה "מולדת" או "לבנות מולדת" או "להחזיר זכויות" כמו שאומרים הפלסטינים או כמו שאמרו היהודים "בשנה הבאה בירושליים". זה המצב של הרוב הגדול של הצ'רקסים.
אם רוצים להישאר צ'רקסים אז לא צריך לבזבז את הזמן על הקלישאות שנזכרו למעלה אלא לעבוד על המטרה העיקרית שיש לצ'רקסים היום ומחר והיא להתאחד במולדת הצ'רקסית. כל המחשבה וכל הכח צריך להיות מכוון למטרה הזאת.
נארת לאפשוקו
Comments
Post a Comment